הכרה באוסטאופורוזיס

ועדה של רופאים שנקראת "ועדת שני" בדקה לפני כמה שנים (בעקבות דו"ח דורנר) את הקשר בין השואה לבין מחלת האוסטיאופורוזיס וקבעה, כי קיים קשר סיבתי בשיעור מלא בין השואה לבין מחלת האוסטיאופורוזיס. יצוין כי קביעה זו רלוונטית אך ורק לניצולים המקבלים תשלום חודשי מהרשות לזכויות ניצולי השואה. אין משמעות לתאריך גילוי האוסטיאופורוזיס.
הרשות לזכויות ניצולי השואה מכירה באוסטיאופורוזיס כמחלה מוכרת באחת משתי חלופות:

1. ניצול שואה אשר יש לו אוסטיאופורוזיס (על פי מדד צפיפות העצם) בדרגת חומרה של לפחות
   2.5-score- T  (ללא שבר אוסטיאופורוטי), במצב זה בדרך כלל ייקבעו לניצול 10% נכות.
   ניצול אשר יוכר יהיה זכאי לפטור מתשלום על תרופות הדרושות לו לטיפול במחלה זו.
   (הערה: כיום כל התרופות שבסל הבריאות ניתנות בפטור מלא לאוכלוסייה זו, אך עשויה להיות להכרה זו משמעות במקרים של טיפול שאינו בסל הבריאות)
2. ניצול שואה שסובל משבר אוסטיאופורוטי  זכאי לפטור מתשלום על תרופות וטיפולים הדרושים לו בעקבות שבר זה (ר' הערה בסוגריים בסעיף 1). כמו כן יקבעו לו אחוזי נכות בהתאם לשלושת המרכיבים הבאים:
   א. מיקום השברים (בגפיים, בחוליות או בירך)
   ב. מידת חומרת השברים (עם או בלי ליקוי תפקודי קשה)
   ג. השתייכות הניצול למעגל ראשון או שני (מעגל ראשון שהו במחנה, גטו, אתר השמדה או חיו חיי סתר או בזהות בדויה תחת כיבוש ישיר, עובדי כפייה ומי ששהה בעיר יאסי. מעגל שני- כל שאר הניצולים, לרבות מי שברח, גורש, חי תחת עוצר).
   קביעת אחוזי הנכות הינה כפי שמפורט בטבלה הבאה: 

 

מי שסובל משברים בגוף מומלץ להגיש בקשה להכרה בשברים אוסטיאופורוטיים. חשוב לצרף לבקשה מסמכים רפואיים המפרטים את סוג השבר ואת המגבלה התפקודית.