ועדת שני קבעה גם את הקשר בין מחלות מסוימות אלו לרדיפות בשואה ואת התנאים להכרה במחלות אלו לניצולי שואה המקבלים קצבה חודשית ונקבעו להם אחוזי נכות מהרשות לזכויות ניצולי השואה.
שיעור ההכרה במחלות אלו, משוקלל על פי חומרת הרדיפה, גיל ניצולי השואה בזמן הרדיפה, וזמן הופעת המחלה.
הוועדה קבעה קריטריונים שונים להכרה לגבי ניצולי שואה מהמעגל הראשון ולניצולי שואה מהמעגל השני. הטבלה הבאה מתייחסת לניצולי שואה מהמעגל הראשון (שהות במחנה עבודה/ גטו/ מחנה עבודה בסיביר, חי חיי סתר/זהות בדויה תחת כיבוש ישיר ועובדי כפייה).
דוגמה לשימוש בטבלה: ניצול שואה אשר היה בגטו (מעגל ראשון), יליד 1936 (בסוף המלחמה היה בין 0-10 שנים). המחלה (לב/יתר לחץ דם/ סכרת) פרצה בשנת 1983 (בין 31 ל-40 שנה מסוף המלחמה) ולכן ניצול השואה יוכר ב-1/2 על חשבון הרדיפות.
לגבי ניצולי שואה השייכים למעגל השני (כל שאר הניצולים, לרבות מי שברח, גורש או חי תחת עוצר), ישנם שני תנאים מקדמיים לצורך הכרה במחלות אלו:
א. מי שהוכר כבעל תגובה נפשית בשיעור של לפחות 30 אחוז.
ב. גילו לא עלה על עשר שנים בסוף המלחמה- כלומר, רק ילידי 1935 ואילך יוכלו לקבל הכרה במחלות אלו על פי הטבלה הבאה:
שימו לב, כי במקרים בהם המידע הרפואי לגבי תאריך פריצת המחלה אינו מספק, ניתן לנסות להזמין את תיקכם הרפואי מארכיון קופת החולים על מנת שתוכלו להוכיח את שנת פריצת המחלה. עם זאת, ישנם מקרים בהם הארכיון לא נשמר ולא ניתן לאתר את התיעוד הרפואי.
ניצולי שואה המוכרים במשרד האוצר כתוצאה מיתר לחץ דם, ואשר סובלים מסיבוכים מאוחרים ליתר לחץ דם מסוג אירוע מוחי, אי-ספיקת לב או הפרעות קצב, יכולים להעביר לרשות לזכויות ניצולי השואה מכתב רפואי מאת הרופא המטפל/רופא מומחה בקופת החולים המבטחת, עם פירוט הסיבוך, ובו מצוין גם תאריך פריצת המחלה, ולבקש הכרה בסיבוך הרלוונטי לניצול/ת השואה, וזאת כמחלה מוסבת.
