חיים שילה (סולו), חבר קיבוץ נירים באזור עוטף עזה, הוא אחד המתנדבים הוותיקים והנמרצים
של עמותת אביב לניצולי השואה והמבוגר שבהם. הוא אמנם בן 96, אך צעיר ברוחו, פעיל ועובד
ללא לאות (בהתנדבות כמובן!) ביעוץ וסיוע במימוש זכויות לניצולי השואה. גם בתקופות סוערות
של לחימה והפגזות, חיים לא נרתע וממשיך לעבוד ולסייע לניצולי השואה.
הוא נולד בגרמניה, ממנה ברח יחד עם משפחתו לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בעקבות ההתנכלויות והרדיפות שסבלו מהנאצים וכיום הוא מוכר כניצול שואה.
בשנת 2008 חיים השתתף בכנס שערכה העמותה להכשרת מתנדבים מהתנועה הקיבוצית.
הוא עבר הכשרה של העמותה במיצוי זכויות ומאז הוא סייע למאות ניצולי שואה למצות ולממש את זכויותיהם ולשפר את חייהם.
ניצולי שואה מכל אזור הדרום פונים אליו – מאשקלון ועד אילת, ואפילו מהצפון הוא מקבל פניות בשיטת חבר מביא חבר.
חיים זוכה לליווי צמוד של יועצי הזכויות בעמותה, משתתף בהדרכות ומתעדכן בכל החידושים בנושא זכויות ניצולי השואה.
בשנת 2016 הוענק לחיים "עיטור האור", אות הוקרה למצטיינים בעשייה לרווחת ניצולי השואה בישראל, מטעם הקרן לרווחה
לנפגעי השואה בישראל, בשנת 2022, קיבל את אות יקיר המועצה האזורית אשכול, בטקס מרגש ביום העצמאות, על פעילותו
ועשייתו למען ניצולי השואה.
חיים, מה גרם לך להתנדב ולסייע לניצולי שואה?
"נולדתי בגרמניה. אבי ז"ל, ד"ר ירמיהו שילה(לשעבר סולובייצ'יק), היה רופא ידוע בגרמניה ואחר-כך בתל-אביב
ופעל רבות למען ניצולי השואה. הוא חיבר חוות דעת מקצועיות לבתי המשפט בגרמניה שהכניעו את הרשויות וכתב מאמרים
שהביאו תועלת רבה בתביעות מול גרמניה. אחרי מותו עברתי על המאמרים שהשאיר וזה השפיע עלי מאוד.
כשניצולי שואה פנו לאבא שלי הוא ביקש מהם להעלות על הכתב את כל מה שעברו בשואה והיום גם אני עושה זאת.
אני מבקש מכל ניצול שואה לכתוב מה הוא עבר ועל סמך הסיפור שלו אני בונה את הבקשות ומנסה להשיג כל מה שניתן
עבור ניצולי השואה".
סייעת למאות ניצולי שואה. אתה יכול לשתף אותנו במקרה אחד שריגש אותך במיוחד?
"פנתה אלי בתה של ניצולת שואה בת 98 מערד. היא סיפרה לי שבמשך שנים רבות אמה סירבה להגיש בקשה להכרה
מממשלת גרמניה, לאחר שבעלה ז"ל, שהוכר לפני שנים רבות, איבד את מרבית קצבתו בשל עמלות גבוהות שגבה עורך הדין
שבו הסתייע. בשנים האחרונות חלה החמרה במצבה הבריאותי והיא החליטה להגיש את הבקשה להכרה לוועידת התביעות.
סייעתי לבת להגיש את הבקשה עבור האם ולאחר שנה של הליכים ביורוקרטיים מתישים, אותם ליוו יועצי הזכויות של העמותה,
הגיעה התשובה המיוחלת כי האם הוכרה כניצולת שואה.
כשבתה סיפרה לה על כך היא אמרה: 'עכשיו הוא (היטלר) סוף סוף ישלם'. אני שמח שהספקתי לסייע לה לסגור את המעגל
ולהשיג את מה שהגיע לה כל השנים".
אתה עובד ללא הפסקה, לא מגיעה לך קצת מנוחה?
"אני לא זקוק למנוחה. כל עוד אני יכול, אמשיך לפעול ולסייע לניצולי שואה לקבל את הזכויות המגיעות להם!".
